<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פ"ו</h1>
<h2>דף לח.</h2>
פרק אמר רבי עקיבא (שבת פ"ט א') אמר ליה ההוא מרבנן לרב כהנא מי שמיע לך מאי הר סיני. אמר ליה הר שנעשו בו ניסים לישראל. הר ניסאי מבעי ליה. הר שנעשה סימן טוב לישראל וכו'. והיינו דאמר רבי יוסי בר' חנינא חמש שמות יש לו [וכו'], והכי אמרינן פרק שור שנגח ד' וה' (ב"ק ל"ח א') רבי יוחנן אמר מהכא הופיע מהר פארן, מפארן הופיע ממונן לישראל, כלומר מסיני כשנתן התורה לישראל התיר להם ממונם של אומות העולם. אבל לפי מה ששנינו בספרי פרשת וזאת הברכה (פ"ב) נראה דפארן לאו היינו הר סיני, דהכי אמרינן התם מארבע רוחות נגלה הקדוש ברוך הוא לישראל שנאמר (שם ל"ג ח') יי' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן. מניין אף רוח רביעית, שנאמר (חבקוק ג' ג') אלוה מתימן יבא, משמע דכל חד וחד רוח באפי נפשיה. וכן מסכת עבודה זרה פרק קמא (ב' ב') מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן, למאי דגריס פארן ולא גריס תימן. ופארן יש לומר שהוא ארץ ישמעאל שכן כתיב (בראשית כ"א כ"א) ותשב במדבר פארן, וכן הוא תרגום ירושלמי (דברים ל"ג ב') הופיע מהר פארן מטורא דאיתגלי לבני ישמעאל. וזה הכריח לרש"י (ב"ק ל"ח א' ד"ה מפארן) לפרש, מפארן הופיע ממונן לישראל כשסבב והחזיר התורה על כל האומות ולא קבלוה, משמע דבפארן נגלה לאומות. ויש לומר דמדבר סיני הוא גדול ומצד זה נקרא סיני ומצד זה הר פארן ושאר שמותיו, ובצד פארן נגלה לישמעאל וכן תירצו בתוספות.
<h2>דף נט:</h2>
וכן כל עצמו של תשעה באב ודינו הוא על ירושלם. פרק הכונס צאן לדיר אלעזר זעירא הוה מסיים מסאני אוכמי וקאי בשוקא דנהרדעא. נצו ביה דבי ראש גלותא, ואמרי ליה מאי טעמא סיימת מסאני אוכמי. אמר להם קא מאבילנא אירושלם. אמרו ליה את חשיבת לאבולי אירושלם. סבור יהירא הוא, אתיוה וחבשוה. אמר להם גברא רבה אנא, אמרו ליה מאן אמר כך. אמר אי אתו בעו מינאי מלתא אי אנא איבעי מיניכו מלתא וכו', שבקוה.
<h2>דף פב:</h2>
תוספתא מסכת נגעים פרק ו' (ה"ב) רבי נתן אומר אף אין בה משום סורר ומורה, שנאמר (דברים כ"א י"ט) והוציאו אותו אל זקני עירו, פרט לירושלם שהוא של ישראל. ואין נטעת, ולא נחרשת, ולא נזרעת, ואין מקיימין בה אילנות חוץ מגנת הורדים שהיתה מימות נביאים הראשונים, ואין מלינין בה את המת, ואין מעבירין בתוכה עצמות אדם, ואין משכירין בתוכה בתים. וכן פסק הר"ם ז"ל הלכות בית הבחירה פרק ז' (הי"ד). ואין נוטעין בה גנות ופרדסים, ואינה נזרעת ולא נחרשת. ופי' ז"ל שמא תסרח. נראה מכאן שאם היה בירושלם היום דקל, שלולבו פסול, וכיוצא בזה, והוה ליה מצוה הבאה בעבירה, כענין שאמרו (ב"ק צ"ד א') הרי שגזל סאה אין זה מברך אלא מנאץ, ושמא יש חילוק בין נטעו ישראל לנטעו גוי כענין שאמרו בשביעית.
פרק מרובה (ב"ק פ"ב ב') וסוף מסכת ערכין (ל"ב ב') עשרה דברים נאמרו בירושלם. מסכת מגלה פרק בני העיר (כ"ו א') ומסכת יומא פרק קמא (י"ב א') אין משכירין בתים בירושלם לפי שאינן שלהם. ומסתברא שמאלו הקדושות קצתם נוהגות שם היום, וכמו שבארנו פרק מ"א בענין כרם רבעי עולה לירושלם, וכל שכן אלו דברים שהם מעיקר קדושת העיר וקדושתה לעולם עומדת. אבל אין משכירין בתים בירושלם מסתברא שאינו אלא בזמן הבית כדאמרינן (יומא ומגילה שם) ר' אלעזר ב"ר צדוק אומר אף לא מטות, לפיכך עורות קדשים בעלי אושפיזכנין נוטלין אותם בזרוע. וכן הדין נמי באין עושין כבשונות בירושלם, מפני העשן שמשחיר החומה וגנאי הוא כמו שפרש"י ז"ל (ב"ק שם). וכן אין מגדלין תרנגולין מפני הקדשים. ואין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים מפני אהל הטומאה, הני וכיוצא בהם. תוספתא מסכת מעשר שני פרק קמא (הי"א) אין משכירין בתים בירושלם מפני שהן של שבטים, וכן הוא פסק הלכה ירושלם לא נחלקה לשבטים, כת"ק דרבי יהודה דלעיל.
